אם אי פעם שמעת את קולי מרחוק - והקשבת[i]

​

עבודותיה של שושנה צ׳חנובסקי עוסקות במילים שהופכות למבנה על ידי תנועה, קצב וסאונד. העבודות נוצרות מתוך פעולה פרפורמטיבית המייצרת מרחב מקודש עם חוקיות משל עצמו.

​

התערוכה מתייחסת אל הזמן בו היא מוצגת, חודש אלול, והיא מורכבת מחמש עבודות נפרדות. כל עבודה מייצגת אות וצירופן מרכיב את המילה סליחה. אופן הצבת העבודות על קיר האמן מציעה מסלול המאפשר התכנסות וקריאה אישית.

 

העבודה הקו העגול מייצגת את האות הפותחת את התערוכה, האות "ס"(סמ"ך)- אות סגורה, סובבת, ללא התחלה וללא סוף. עבודה זו נוצרה מתוך פעולה פרפורמטיבית של האמנית בה ידיה בחנו את גבולות גופה ותפקדו כמחוגה. לאחר מכן נחתכו קווי המעגל. פעולה מונוטונית זו מקנה לצורה מבניות חדשה הקוראת לסמ״ך לפתוח את עצמה לשינוי ומאפשרת ריקון מחשבה היוצר נוכחות מלאה של האמנית בזמן נתון.

 

האות השנייה היא האות "ל" (למ״ד), המתקשרת ללמידה שמתאפשרת בעקבות שינוי. אות זו מיוצגת באמצעות עבודת הוידאו LISTEN, שמלווה בטקסט של המשוררת מימי הביניים הילדגרד מבינגן

( 1098-1119) . הלמ״ד מזמינה להקשיב לסיפור, ללב, אשר מבין דעת. הדעת נמצאת בין הרגש ובין השכל ומקשרת בין שני העולמות.

 

העבודה הבאה, שֹׁלֶם, היא יציקת יד מפורצלן, המייצגת את האות "י" (יו״ד). אות זו היא האות הקטנה ביותר באלפבית. העבודה קורצת אל זמן התמימות, הילדות, ומחווה תנועת ״שולם״.

 

העבודה הבאה, חי"ת, מייצגת את האות "ח", חיים. ברגליה היציבות, היא מאפשרת נקודת עצירה בדרך אל מרכז הרעש, העבודה האחרונה. בעבודה זו המייצגת את האות "ה" (ה״א), האמנית חוזרת על כתיבת המילה "הוויה" שוב ושוב, ברישום המתרחש בשתי הידיים במקביל. בפעולה פרפורמטיבית זו המילה היא כלי הבעה מחשבתי, והגוף הנו כלי תקשורת רגשי, המתאר מצב הוויה בו הכל קיים בו זמנית, כסייסמוגרף של רגע הנתון לשינוי. פעולת הרישום, כמו כל פעולה, מחייבת נוכחות מלאה בזמן נתון, בהווה. המילה מתקיימת כמארג צורני ועוברת טרנספורמציה מתוכן לצורה, תזכורת לכך שהתוכן משתנה תדיר בעוד הצורה נשמרת.

​

​

​

 

[i]ספפו, מאה 7 לפנה״ס, תרגום מיוונית שמעון בוזגלו  

​