שיירי רשמים

 

בעשורים האחרונים שאלת גמישות המחשבה או יכולת הלמידה מהווה מושא למחקר במדעי המוח. חוקרים הבחינו כי בזמן תרגול מדיטטיבי גבולות התודעה משתנים. הסבר אפשרי לכך הוא, שבזמן התרגול המוח עסוק ברובו בעיבוד גופני הקשור לפעולה שמתקיימת בהווה ופחות בעיבוד מחשבתי שקשור לזיכרון עבר או למחשבות עתידיות. כלומר, נוצר מצב שבו אנו נוכחים בחוויה עצמה, במה שקורה עכשיו (ולא במה שקרה או שיקרה). 

התערוכה שיירי רשמים עוסקת במצבים תודעתיים ורגשיים שנעים ביןֿ חרדה לשלווה ונסמכת על פעולת מערכת העצבים וצורתה. העבודות בתערוכה עוסקות בהשפעת הרגשות על המוח ומעלות שאלות כגון: האם אנו שולטים ברגשותינו או הם שולטים בנו? האם ניתן לנתב את הרגש באמצעות הגוף?

 

רישומי הפורצלן השבריריים מזכירים מקטעים ממערכת העצבים, מרשתית העין ומהשלד, שנעשו בהשראת המדען הספרדי סנטיאגו רמון אי קחאל. פריכותו של החומר תובעת מהאמנית התמקדות ממושכת ברגע הפעולה, כמעין מדיטציה, כשכל סטייה ממנה עשויה להביא לידי שבר.

 

עבודת הוידאו משכן האלים נעשתה בהשראת המושג הבודהיסטי בַּרְהַמה-וִיָהאַרה, שמתייחס למצבי תודעה כגון חמלה, אמפתיה, איזון ונדיבות. תרגול חזרתי מקרב את המתרגל לרגשות אלו. בעבודה מוצגות פעולות ידיים חזרתיות של קיפולי נייר, שיוצרות סביבה פיסולית שבה שמות העצם הר, נהר, אגם, עץ ובית מתורגמים לתחושות חמלה, הכרת תודה, שלווה, רצון טוב וחוכמה. החזרתיות פותחת אפשרות של שחרור מהתניות, פתיחות מחשבתית והתמקדות ברגע הנוכחי.

 

עבודת הוידאו אֲנִי בִמְלֵעיל עוסקת בחרדה החברתית של אֲנִי. חרדה מנהלת את חייה, כשהיא מלווה בחשש מתמיד מפני קשר עם אנשים וממצבים של שיפוטיות, מבוכה או דחייה. בכי לא נשלט, הסמקה, קפיאה במקום וחוסר יכולת להגיב לסביבה מאפיינים את שגרת חייה. העבודה משקפת את שבריריות הדמות הילדית מול העולם הסובב אותה. רגליה וגופה נושאים בקושי את הקסדה שעל ראשה, ההופכת למקום מסתור והגנה מפני העולם. העבודות בתערוכה נעשו בתקופה רווית אלימות, חששות ופחדים; תקופה שמעודדת ריחוק חברתי. הדרך שעוברת הדמות מפחד וכאב להתמודדות רגשית והתחזקות מאפשרת יצירת קשרים סלחניים יותר של אִני עם עצמה ועם העולם.     

 

 

אוצרת: טל בכלר